רבי מרדכי שרעבי זיע"א צדיק אלוקי, מקובל תימני מלומד בניסים," זקן המקובלים וראש עדת המכוונים", מייסד את ישיבת המקובלים נהר שלום בירושלים, לאחר פטירתו ממשיך דרכו הוא "זקן המקובלים" רבינו שלום אהרון שמואלי זצוק"ל זיע"א , וכיום ממשיך דרכו וראש ישיבת המקובלים נהר שלום בירושלים הוא רבי בניהו שמואלי שליטא מורי ורבי השם יאריך ימיו בבריאות איתנה אמן ! .
רבי מרדכי שרעבי זצוק"ל נפטר כ" בחשוון תשמ"ד
מקום קבורתו בהר המנוחות ירושלים.
הסיפור שלי
סיפור מספר 1 \ "העכבישים"
הקשר שלי עם רבי מרדכי שרעבי זיע"א הוא קשר רוחני גבוה מאוד, אני מרגישה את נוכחות הצדיק איתי וזאת הסיבה שטיול מחוץ לביתי הוא ברוב המקרים הגעה ספונטנית להתבודדות עם הצדיק בהר המנוחות בירושלים.
לצדיק הייתי מגיעה לעיתים קרובות מאוד, חד שבועי ולעיתים דו שבועי, ברוב הביקורים הייתי יושבת אצלו מעל לשעה, היה לי סדר תפילות מיוחד של הזוהר הקדוש, ולאחר מיכן בקשות לרשימה גדולה של קרובים רחוקים ומטופלים הזקוקים לישועה.
בסיפור הזה לפני שהגעתי לצדיק לא תיארתי לעצמי שלא הגעתי רק להתפלל,
הגעתי לצדיק!, ניגשתי לספרית הקודש לקחת סידור תפילה, וחשכו עניי !
בתוך ספרית הקודש היו עשרות רבות של עכבישים בכל הגדלים, קטנים בינונים וענקים, קוריי העכביש עטפו כל פינה בתוך ספרית הקודש ומחוצה לה ,הטומאה השתלטה שם על הקדושה וחנקה אותה בחרקים מהלכים הם התיישבו שם בהמוניהם בתוך הבתים שבנו בקוריהם, זה היה מחזה מבהיל ומפתיע כאחד, הרי אני מגיעה באופן קבוע לצדיק, וגם אברכים ומבקרים רבים פוקדים את הציון של הצדיק במהלך השבוע, שאלתי את עצמי " איך לא ראית את זה קודם?, איך אף אחד מהמבקרים לא ראה את הפלישה של החיצוניים לקודש?" , המראה היה בדיוני כמויות גדולות של עכבישים לנגד עניי, הרהרתי: " מה עושים עכשיו?, ואז נזכרתי שיש לי מטפחת גדולה ברכב, עליתי לרכב, לקחתי את המטפחת הגדולה נגשתי לברז מים הרטבתי את המטפחת וירדתי לציון לנקות את ה "פולשים לקודש", השעה הייתה בצהרי היום והשמש קדחה על ראשי, הרי זה לא יתכן מאז ומתמיד בחום כבד ובגדר נס יש לי רוח נעימה מלטפת את פניי, אך הפעם החום הכבד תקף אותי בכל פינה , במהלך שעות אני הולכת שוב ושוב לברז המים מנקה את המטפחת ושוב יורדת לציון לנקות להרוג ולהשמיד את ה " פולשים לקודש ", במהלך הניקוי נפלו על ראשי עכבישים, וניערתי אותם מראשי, חלקם ברחו על ריצפת הציון, בספרית הקודש התחתונה היה סורג הכנסתי את ידי לפנים הסורג כדי לנקות עכבישים כלואים וידיי דיממו מפציעה ברשת הסורג, והמשכתי לנקות עד שאחרון העכבישים מת או ברח, האמת שכבר לא עכבתי כי היו שם בלי ספירה ובלי נדר מעל מאה עכבישים בכל הגדלים.
חזרתי הביתה פצועה ומדממת בידיי, מלוכלכת בקורי עכביש ושרופה בפניי מהשמש הקדחתנית, בכניסה לביתי אני מקבלת טלפון מכלתי שאומרת לי שהם ניצלו ממש ברגע זה ממוות מתאונת טרקטורון שהתדרדר לוואדי, הטרקטורון התרסק, הכלה שלי נחבלה קלות ברגלה, ובני יחידי יצא נקי ללא פגע, בריא ושלם, "הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו",
הצדיק ראה שיש דין מתוח בשמים על בשר מבשרי והביא אותי לנקות את הדין המשפחתי הפרטי שלי, באמצעות ניקוי ה"חיצונים" מספרית הקודש בציון הצדיק התבטלה הגזרה מעל בני יחידי וכלתי, והם ניצלו!!!
אין עוד מלבדו…. תודה לשם אני נושם…..
הצדיקים לא נשארים חייבים הם פועלים עבור עם ישראל גם למעלה וגם למטה, הצדיק המציא את העכבישים כדי שאגיע לנקות את הדין באמצעות פעולה גשמית של ניקוי העכבישים מספרית הקודש בציון הצדיק, כי הרי לא יתכן שבפחות משבוע ימים יגיעו מעל מאה עכבישים לספרית הקודש בציון …. " צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים ".
סיפור מספר 2 \ "הווילון והפרוכת"
באחד מהביקורים אצל הצדיק אני מבחינה שהווילון המפריד בין הנשים לגברים קצר וישן ואני מהרהרת, שבפעם הבאה שאגיע אביא וילון חדש, יפה, עבה, וארוך.
הביקור לאחריו היה בספונטניות תוך כדי נסיעה לאזור מרכז הארץ, ולצערי עדין לא היה ברשותי הווילון שחלמתי להביא לצדיק, כשירדתי לציון אני רואה וילון קטיפה עבה וארוך תלוי, הופתעתי, ושמחתי, והרהרתי: איילה ביקשת! קיבלת!, אך חשתי גם צער קטנטן שלא אני עשיתי זאת ומישהו אחר קיבל את הזכות הנפלאה הזאת.
עם פרוכת הציון של הרב והרבנית זכותם תגן עלינו אמן, היה בדיוק אותו הדבר, והסיפור בין הווילון והפרוכת היו בזמנים של פער של שנה לפחות, וגם כאן, הגעתי לציון וראיתי את הפרוכת דהויה וקרועה וישנה מאוד והיה לי צער והרהרתי: " צריך לברר מי עושה פרוכת כזאת וכמה זה עולה וחייב לעשות לצדיק פרוכת מהודרת וחדשה מהר", התפללתי והבטחתי לצדיק שאני יכין לו פרוכת חדשה ומפוארת מיד כשיזדמן לי פרנסה בעבור זה, לאחר שבועיים אני מגיעה לצדיק ורואה פרוכת מקטיפה מודפסת מפוארת עוטפת את המצבה, שוב שמחתי ושוב הצטערתי שלא אני זכיתי לעשותה למען הצדיק, ואז הצדיק האיר במחשבתי כדי לנחם את צערי בפסוק: " מלאכתם של צדיקים נעשית ע"י אחרים", ויצא מפי בקול רם " אבל אני לא צדיקה ".
ופתאום באה רוח חזקה שהרעידה את העצים שהיו שם כעשר שניות ושקטה, ואני צחקתי והודיתי לצדיק, ולקב"ה על שזיכה אותי לבקש למען כבוד הצדיק, ולקבל בקשתי למען כבוד הצדיק.
חז"ל קבעו : " מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ".
הפרוש: הקב"ה לוקח את מחשבתו הטובה של האדם מצרף ומזכך אותה עד הפיכתה למעשה ממש, {גם אם בפועל לא עשה, ומחשבתו היה לעשותה, הקב"ה מחשיבה כנעשה}
- בסיפור שלי מחשבתי נעשתה ע"י אחרים, הצער שהרגשתי היה מיותר כי גם אם אחרים לא היו פועלים לקיים מחשבתי עדין הייתה מחשבתי כמעשה של ממש, והרוח הפתאומית שהגיעה רמזה לי מהותו של עניין זה.