המלחמה הפרטית שלי בהתקפת הקליפות הרוחניות המבלבלות את דעת באותה תקופה היא אמא, הרי אין כמו אמא בעולם, נלחמתי יום יום לרפאות אותה מהמחלה ולהוציא אותה מהמחלקות הקשות והסגורות בבית חולים אברבנאל שם שהתה עוד בהיותי כבת 3 , הידע הרוחני שקיבלתי עליה היה קשה מנשוא, ידעתי מה היא עוברת שם ממש הרגשתי את זה פיזי ומין שמיים לא אפשרו את שחרורה, כלואה מסוממת וחבולה בגופה ובראשה ובידיה, נפשה לא ידעה מנוח, ביקשה משיח, ביקשה שלום על ישראל, עדינה ושברירית, שקטה ומוכת גורל, צדיקה נסתרת, ראתה נסתרות, רמזה לבאות בקול חרישי ועייף, ואז הפסיקה לדבר למשך שנים רבות, רתמתי את ישיבת נהר שלום שבראשה המקובל האלוקי רבי בניהו שמואלי שליטא רבי ומורי ובתיקון מיוחד עבורה חזרה לדבר, הקליפות היו קשות וינקו ממנה את הקדושה וזה עייף אותה מאוד ,דאגתי לתת לה מידי פעם רוגע של שבת, מדיטציות קודש, תפילות זוהר קדוש, זה מה שהחזיק אותה עד שלקחה הבורא להדבק עימו באור החיים, במקום מנוחתה רשום זצוק"ל סבלה ייסורים קשים כל ימי חייה כל רצונה היה ביאת משיח צדקנו ושלום על ישראל….
בורא עולם ברא טוב ומטיב….אל לנו להבין חשבונות שמים….ולשאול למה כמה מדוע……יום יבוא והכל יתגלה לנו….ונבין שאין עוד מלבדו, כשיש אישור מין השמים והאדם רוצה לקבלו יש רפואה, כשיש אישור מין השמים והאדם לא רוצה לקבלו אין רפואה, כשאין אישור מין שמים והאדם רוצה לקבלו צריך קדושה, טהרה ותפילה, אם זכאי בתיקונו יתרפא, אם לא זכאי בתיקונו לא יתרפא, ישנן דיבוקים שמתעקשים לחיות בגוף אדם חי לא ארחיב בנושא זה בשלב זה, אך בתהליך ההתחזקות הרוחנית שלי הבנתי שהדיבוקים מפחדים מאיילה שלוחה. אמא נשאה אחד כזה עימה שנים רבות עד לשלב שחזרתי עם כלים רוחניים כנגדו, וביטלתי אותו מתוכה, זכיתי לתודתה על כך שהוא לא מפריע לה יותר, אך שנינו חווינו צער גדול על כך שגופה כבר היה חלש מהתרופות והחשמל ובעיקר חלש מהקליפות האכזריות שהיו על רוב האחרים ששהו בסביבתה, הנני מודעת שהתוכן לא קל לקריאה אך חשוב להבין מי זאת "איילה שלוחה" ולהכין את הקוראים לתערוכה שתגיע בהמשך שהנושא שלה יהיה " אני לא משוגעת" ותוצג לעילוי נשמת הצדקת שלא הספיקה לצעוק את זה בקול גדול.
לאחר פטירת אימי בתוך שנת האבל אמי הגיעה אלי בחלום ואמרה לי " לכי תוציאי אותו מהבור" לא הבנתי את משמעות המשפט…תהיתי …למה התכוונה …מי זה אותו…? איזה בור?, בשבוע החלימה מגיעה אלי חברתי האהובה יעל ומספרת לי סיפור שמציק לה ואינה יודעת איך לפעול, יעל: " אחותי משפחה אומנת של נער חמוד בן תורה כבר הרבה שנים לאחרונה הוא התחיל להתנהג מוזר בטענה שלקח סם שהביאו לו חברים אחותי דאגה לו ולקחה אותו לשיחה עם מטפל מטעם המדינה לאחר השיחה יצאו אליה ואמרו לה שחייבים לאשפז אותו בכפיה להסתכלות וטיפול קצר ,אחותי נבהלה ולא הסכימה אך אמרו לה שמכיוון שהיא לא אפוטרופוס חוקי של הנער אין לה אפשרות להתנגד ואז לקחו אותו למחלקת גברים בבית חולים לרפואת נפש בירושלים ועכשיו הוא בוכה שיוציאו אותו משם כי נותנים לו תרופות שמשתקות לו את היד ומרדימות אותו ובנוסף יש בחור גדול שמתנכל לו כשהוא ישן תחת השפעת הכדורים, ואז התבהר לי החלום והמשפט של אמא " לכי תוציאי אותו מהבור" מיד אספתי את עצמי ואת יעל ונסענו אליו קנינו לו שקיות בכל טוב והגענו לבית החולים ירדנו לקומת מרתף עם מסדרונות ארוכים וחשוכים כפי שאמא אמרה "בור" ראיתי בחור עם פנים של מלאך קודש קודשים מדבר יפה רהוט ומאוזן לחלוטין, הוא אמר לי שהוא כבר שלושה שבועות שם וכל שבוע אומרים לו ששבוע הבא משחררים אותו וכך חוזר חלילה, הבטחתי לו שלא אוותר עליו ואדאג בכל דרך להוציאו משם, הוא היה סקפטי, ניסיתי לעודד שיחזיק מעמד עד שהקדוש ברוך הוא יראנו את הדרך להוציאו, לאחר שבוע הוא דיווח לי שיש ועדה ושאני יבוא להיות שם, הגעתי ופגשתי את אביו ועורכת דין שהביאו לו שלא בדיוק תרמה למצב שחרורו המידי ואף דאגה שלא אהיה נוכחת בוועדה, הנער והאבא התעקשו שאהיה נוכחת, היה שם צוות גדול של אנשי מקצוע מיודעים ומפוארים, כשהגיעו אלי אמרתי רק משפט אחד מבלי להבין מה בכלל אני אומרת " אם לא תשחררו את הנער היום אדאג שכל הנוגעים בדבר אשפוזו הכפוי יועמד לדין" כמובן שגרמתי להמולה והקלדנית הגורילה קמה אלי וצעקה תוך כדי שהיא אוחזת בידי השמאלית " ביטחון" "ביטחון" ואני הולכת לדרכי בשלווה [הרי אני מכירה את הקליפות והביטחון התמודדתי איתם שנים בעבור אמי הצדקת זצוק"ל] והרי קיבלתי אישור ושליחות מין השמים להוציא את הנער מין הבור, עליתי לרכב ונסעתי לחבר ותיק עורך דין מבוגר ומנוסה עם משרד גדול בירושלים, סיפרתי לו את הסיפור וביקשתי גיבוי במידה ולא ישוחרר הנער, מיד חברי הסכים לבקשתי, בשעות אחר הצהרים המאוחרות הנער מסמס לי " שחררו אותי אני בדרך הביתה, תודה לך", ואני מהרהרת בליבי ברוך מתיר אסורים תודה לקדוש ברוך הוא, תודה למאמא של עם ישראל.
בברכת בשורות טובות , איילה שלוחה